מאמר הלכתי- רחיצה בשבת

מאוד קשה להימנע מרחיצה בימי הקיץ החמים ובמיוחד לאלו שרגילים להתרחץ בכל יום. אכן בשבת יש איסור לרחוץ במים חמים שהרי חז״ל אסרו זאת במה שמכונה בלשונם גזירת הבלנים, שמא יבואו להחם מים בשבת, כמו שהביא מרן הש״ע (סימן שכו ס״א): ״אסור לרחוץ כל גופו אפילו איבר ואיבר לבד, אפילו במים שהוחמו מערב שבת״. וראשית גזירה זו היתה מחמת הבלנים שהיו מבערים עצים תחת המים מבעוד יום השבת על מנת לחממם, וחששו חכמינו שמא יבואו לחתות בגחלים בעצם יום השבת (רשב״א שבת מ, א).
אכן במים פושרים מתחת לחום הגוף שהוא שלשים ושבע מעלות צלזיוס (אור לציון ח״ב עמוד רנא) מותר שאין להם דין מים חמים ואינם בכלל גזירה זו. והרב נסים קרליץ (חוט שני הלכות נדה עמוד רעז) כתב שגדר פושרין הוא חום שאין בני אדם נהנים מחמימות המים, וכן כתב האגרות משה (או״ח ח״ד סימן עד רחיצה) שאם המים בחום פחות ממה שדרך אנשים להתרחץ יש להתיר.

והנה יוצאי עדות אשכנז נהגו לאסור להיכנס אף למים קרים וכמו שכתב המגן אברהם (סימן שכו סק״ח) והביאו המשנה ברורה (סימן שכו ס״ק כא) משום שמצוי לבוא לידי סחיטת שיער ועוד כמה חששות. אבל אם מצטער מזיעה יתירה או חום היום רשאי להקל (אגרות משה שם).

ומשום כך יש להיזהר כשיוצא מן המים שלא לסחוט את שערותיו בידיים, ואף שאמרו רבותינו שאין סחיטה בשיער (שבת קכח,ב) משום שהשיער קשה ואינו בולע (פרש״י שם) כבר כתב הבית יוסף (או״ח ריש סימן של) בדעת הרמב״ם (פ״ט דשבת הל’ יא) שאיסורא מיהא איכא, וכמו שכתב הרב המגיד (פרק ט’). וזה לא כמו שהביא הב״י (יו״ד סימן קצט) לחלוק על הכל בו (סי’ פו דף נד) והראב״ד (בעלי הנפש שער הטבילה עמוד צח) בדין טבילת אישה לטהרתה בליל שבת שסברו שראויה הטבילה להדחות למוצאי שבת כיון שיש חשש שמא תסחט את שערותיה, והעיר הב״י מהא דסחיטת השיער אינה כלום שהרי הרמב״ם (דלעיל) פסק שאין סחיטה בשיער. וכנראה שרצה לומר שאין סחיטה מהתורה אבל איסורא דרבנן מיהא איכא כדכתב לעיל, אכן אין חוששים לאסור לאישה הטבילה שמא תסחט שאם כן הוי גזירה לגזירה. וכך גם הביא המשנה ברורה (סימן שכ סוף סעיף נה) בשם הרמב״ם שהסוחט שיער פטור אבל אסור, ולכן הטובל בשבת יזהר שלא יסחט שערו לנגבם.

והשולחן ערוך לא הביא דין שחיטת השיער אבל האחרונים נקטו כן להלכה וכגון המשנה ברורה דלעיל וכן הבן איש חי (שנה ב פקודי ח’) שכתב: "השיער אין בסחיטתו איסור מן התורה, מפני שהשיער קשה ואינו בולע המים בתוכו; אך סחיטת שיער אסורה מדברי סופרים. והטובל בשבת - בין איש, בין אישה - לא יסחטו השיערות שלהם", וכן כתבו עוד הרבה אחרונים.

ולגבי ניגוב השערות במגבת כתב הבן איש חי (שם): ״ לא יקנח בכוח, אלא בנחת לאט לאט עד שיבלעו המים שבשיער במטפחת. ויש חסידים שאין מקנחים שיערות הזקן, אלא מנפצים אותו בידם, ויניחו שתתנגב הלחלוחית מאליה״. ובשמירת שבת כהלכתה (פרק יד אות כב) כתב בשם הגרש״ז אורבעך להתיר לנגב את השערות במגבת אם המים נבלעים במגבת ואינם נראים לעין.

כמו כן רשאים לטלטל את המגבת אחר הניגוב, ואף שיש אוסרים לטלטל בגדים הרטובים במים מחשש שמא יסחט (שבת קמז, א וברמ״א סימן שא סעיף מו), לא אסרו לטלטל את המגבת (שו״ע סימן שא סעיף מח) כיון שאי אפשר בלא ניגוב.